רקע

 תופעת המימון הממשלתי הזר לחברה האזרחית בישראל ראויה להתייחסות ברמה הלאומית. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שמימון ממשלתי זר, בהיקף חסר תקדים, משפיע על השיח החברתי והפוליטי בה, לעיתים תוך פגיעה בריבונותה. הדבר עומד בניגוד מוחלט למדיניות המוצהרת של מדינות אירופה כלפי ישראל.

 ערוצי התקשורת הישראליים, כמו גם הזרים, מפרסמים מעת לעת דיווחים בנושא, ועם הקמת הממשלה החדשה פרסמו ארה”ב ואירופה את חששותיהם מפני קידום “חוק העמותות”.

 הנתונים מצביעים על מימון נרחב מממשלות זרות לארגונים לא-ממשלתיים (עמותות) המשפיעים על השיח הישראלי והבינלאומי בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי. כפי שהמחקר של NGO Monitor  מגלה, חלק מאותם ארגונים אף מעורבים בקמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל (קמפיין ה-BDS), תוך ניצול ציני של מושג “זכויות האדם” במטרה לקדם דה-לגיטימציה של מדינת ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית.

התמודדות עם מימון זר

 על מנת להתמודד עם פעילות הארגונים נגד ישראל ולהסדיר את תופעת המימון הממשלתי הזר, יש להתמקד תחילה במדינות המממנות.  בנוסף, יש לאכוף באופן יעיל את החוקים הקיימים ולהתמקד בשקיפות ואחריותיות של ארגונים ועמותות. הצעות חוק שלא יתמקדו בעקרונות אלה יהיו בלתי ניתנות לאכיפה ויפגעו באינטרסים הלאומיים החיוניים של מדינת ישראל.

מכון המחקר NGO Monitor מציע לנקוט בשתי דרכי פעולה להתמודדות עם התופעה:

  1. אכיפה יעילה של החוקים הקיימים – קיימים ארגונים שלא הגישו דו”חות לרשם העמותות לפי חוק העמותות הקיים (1980). הנתונים מראים כי קיימים ארגונים אשר לא דיווחו כלל לרשם העמותות וממשיכים לפעול כרגיל, כולל קבלת מענקים ממדינות זרות. לדוגמה: התנועה הישראלית נגד הריסת בתים, ארגון שוליים קיצוני שתומך בפתרון מדינה אחת, לא דיווח מאז שנת 2008 וממשיך להתנהל באין מפריע. בנוסף, בפברואר 2011, הכנסת אישרה את חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה” (המוכר כ”חוק השקיפות”). חוק זה משקף את ההבנה כי זכות הציבור לדעת על תהליכי המימון הממשלתי המגיעים לחברה האזרחית והאם הם מפרים נורמות המקובלות בין מדינות דמוקרטיות. החוק תורם באופן משמעותי לשקיפות וחיזוק ערכי הדמוקרטיה ואף הוכיח את יעילותו כאשר עוד ועוד ארגונים החלו לדווח על מקורות המימון הממשלתיים שתרמו להם. ישנו צורך מיידי לאכוף את החוקים הקיימים באופן עקבי ויעיל באמצעות משרד המשפטים ורשם העמותות.
  2.  דו-שיח ונקיטה באסטרטגיית “Name and Shame” כלפי מדינות אירופה –  על ההנהגה הישראלית, ללא קשר לנטייה פוליטית, לפנות למדינות המממנות ולדרוש בתקיפות שקיפות מלאה בתהליכי קבלת החלטות לגבי מימון המשפיע על השיח הציבורי הפנימי בישראל ומימון לארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל במסווה של “זכויות אדם”. יש להפעיל לחץ פרלמנטרי, דיפלומטי, תקשורתי וציבורי כלפי המדינות התורמות. ברמה הפרלמנטרית, ראוי להקדיש סדרת דיונים עקביים בנושא המימון הזר תוך זימון שגרירים של המדינות התורמות. בנוסף, יש להעלות הצעות לסדר היום על בסיס מחקרים בנושא, שאילתות ועוד. ברמה הבין-פרלמנטרית, הנושא צריך להיות חלק מסדר היום של כל פגישה בין נבחרי ציבור ישראלים לבין עמיתיהם מאירופה בכל ביקור רשמי. חברי כנסת המשמשים נציגים ישראלים במסגרות בינלאומיות כגון: מועצת אירופה, נאט”ו וכיו”ב, יכולים להעלות שאילתות והצעות סדר יום בנושא תוך שימוש במידע ונתונים במטרה “לבייש” את מדינות אירופה המממנות עמותות פוליטיות בישראל (מתוך כספי משלמי המיסים האירופים) תוך פגיעה בריבונותה של מדינת ישראל. ברמה הדיפלומטית והממשלתית, נדרשת פעילות דומה במטרה להתעמת עם הממשלות האירופיות התורמות. דיפלומטים ישראלים, כלי התקשורת והציבור יכולים וצריכים לתרום לאסטרטגיה זו וליישמה.

מכון המחקר NGO Monitor מדגיש כי המטרה צריכה להיות אירופה והמדיניות ההרסנית שהמימון שלה מגלם, לעיתים קרובות נגד המדיניות המוצהרת של אירופה עצמה ובניגוד לנורמות המקובלות ביחסים בין מדינות ידידותיות. 

מידע נוסף

 סיכום חוק השקיפות 2012-2014  – דיווחי ארגונים לא-ממשלתיים בדבר תרומה מישות מדינית זרה.

 בטבלה בקישור הבא ניתן לראות את חלוקת המענקים לפי הנדרש בחוק השקיפות ל-24 ארגונים ישראלים העוסקים בסכסוך הערבי-ישראלי .

 בטבלה בקישור הבא ניתן לראות את היקף תופעת המימון הזר  לארגונים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים המעורבים ב-BDS.