‘יש דין’ הוא ארגון ישראלי לא-ממשלתי המוביל לוחמה משפטית שמטרתה לתקוף את מערכת המשפט הישראלית, כולל המלצה לחקירת אזרחים ישראלים בגין “פשעי מלחמה” שבוצעו לכאורה הן מצד כוחות הביטחון והן מצד המתנחלים בגדה המערבית. בתוך ישראל, הארגון מעורב באופן ישיר ועקיף בפעילות משפטית ומגיש עתירות רבות לבג”ץ שמטרתן לשנות את מה שהוא מכנה “מדיניות האפליה” של ישראל.

כל שנה מפרסם הארגון גיליונות נתונים הבוחנים את דפוסי השיטור הישראלי בגדה המערבית. המחקר שלהלן מציע ניתוח השוואתי של הטיעונים המופיעים באותם הפרסומים בנושא “פשעים אידאולוגים” ו-“כשלי חקירה משטרתית” (“investigative failures” ) מצד ישראל, ובוחן אותן בהשוואה למצב במדינות מערביות אחרות.

הדוח שלהלן מראה כי הממצאים של ‘יש דין’ סובלים מכשלים מתודולוגים מהותיים, כגון:

  • כישלון להגדיר מונחי מפתח;
  • כישלון בהגדרת מונחים בדרכים המקובלות על פי אמות המידה של המשפט הבינלאומי;
  • הצגת נתונים שלא ניתן לאשש אותם בדבר “פשעים אידאלוגים” ו-“כשלי חקירה משטרתית”;
  • כישלון בהשוואת הנתונים הנ”ל למצב במדינות מערביות אחרות;
  • גינוי חסר בסיס למוסד הפרקליטות הישראלית; כמו גם דיוח משולל יסוד על נתונים בדבר “פשעי שנאה”.

‘יש דין’ מייחס לישראל “מגמה של כישלון מתמשך בחקירת פשעים אידאולוגים המבוצעים נגד פלסטינים”. אמנם כשמשווים את הנתונים של ‘יש דין’ עם אלו שמציגה מדינת ישראל ומדינות מערביות נוספות,  רואים שישראל למעשה פועלת לפי הנורמה הבינלאומית. לפיכך הטענות כי תהליך החקירה בישראל “כושל” הן יותר קרובות להצהרות פוליטיות ולא לקביעה מחקרית מבוססת.

‘יש דין’ הוא ארגון שממומן ברובו על ידי ממשלות אירופאיות, לרבות מימון ישיר מבריטניה (2016), האיחוד האירופי (2015), נורבגיה (2015), אירלנד (2015), ומימון עקיף ממשלות דנמרק, שבדיה, שוויץ, והולנד באמצעות המנהלת לזכויות אדם והמשפט הבינלאומי (2015) שהוא מנגנון מימון משותף של ארבעת הממשלות הנ״ל לארגונים לא-ממשלתיים.

הקדמה

הארגון הלא-ממשלתי הישראלי ‘יש דין’ מוביל קמפיין משפטי הכולל הגשת עתירות לבג״צ ומאמצים לשינוי המדיניות הישראלית (למשל ביטול החוק האוסר על שינוע פלסטינים ברכבים ישראלים בגדה המערבית; וקבלת גישה לרשומות בתי המשפט הצבאיים). הארגון מנהל בנוסף קמפיין הסברה נרחב הכולל תדרוך לדיפלומטים זרים ועידוד פלסטינים לטעון לקבלת פיצוי על הקרקעות שנלקחו מהם.

המחקר של ‘יש דין’ נהנה מאמינות רחבה כפי שניתן לראות מציטוטיו לרוב על ידי האו”ם, ממשלות זרות, התקשורת, ואנשי אקדמיה. למרות זאת, המחקר שלהלן חושף את הכשלים המהותיים המונחים בבסיס המתודולוגיה המחקרית וניתוח הנתונים, מה שמטיל ספק רק בתפיסת מקצועיותו  של הארגון.

מאז 2011, ‘יש דין’ פרסם שורה של דוחות ונתונים במה שמכונה בפי הארגון, “פשעים אידאולוגים” המבוצעים לכאורה על ידי אזרחים ישראלים נגד פלסטינים. המונח “פשעים אידאולוגים” משמש לרוב בהתייחסות למקרים של “אלימות קיצונית” (כמו בקבוצות של עליונות לבנה בארה”ב) או טרור. ‘יש דין’ לעומת זאת, נכשל בלהגדיר באופן מפורש את השימוש שלו במונח, ומתייחס לפשעים שלא נופלים תחת אותה הגדרה רווחת בה משתמשים סוכנויות אכיפת החוק ברחבי העולם.[i]

בפרסומיו הארגון מתייחס ל”כשלי החקירה” מצד ישראל בטיפול ב”פשעים אידאולוגים”. בהתייחסותו ל”כשלי חקירה”, ‘יש דין’ עושה הכללה גסה למונח, וכולל מקרים שבהם נסגרו החקירות “עקב חוסר אפשרות לאתר את העבריין”, “ראיות לא מספקות”, ו-“העדר ממד פלילי”. כך, הממד היחיד של ‘יש דין’ להצלחת חקירה הוא חקירה שמסתיימת בהרשעה, תוך התעלמות מוחלטת מהנסיבות שעשויות להוביל לסגירתה בלא הרשעה.

במילים אחרות, הניתוח של ‘יש דין’ מבוסס על טרמינולוגיה מעורפלת ועל סטנדרטים מומצאים שלא קיימים בשום ארגון או מנגנון כלשהוא הבוחנים את יעילותן של מערכות המשפט הפלילי. כתוצאה מכך, מסקנותיו של יש דין אינן מדוייקות ומוטות פוליטית, כפי שנראה להלן.

מתודולוגיה

מחקר זה משווה בין מקרים שונים במטרה לבדוק האם יש צדק בטיעוניו של ‘יש דין’. תחילה תערך השוואה בין נתוניו של הארגון בדבר כישלון בחקירת “פשעים אידאולוגים” ואת מה שמכונה בפיו “כשלים בחקירה”, לנתונים הרשמיים שמציגה מדינת ישראל, תוך הדגשת הפערים בין השניים. בנוסף, יוצגו הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל בדבר הגשת כתבי אישום ושכיחות הדווחים על פשיעה בישראל.

לאחר מכן, תערך השוואה בין נתוני ‘יש דין’ והנתונים הרשמיים שמציגה מדינת ישראל למצב במדינות מערביות אחרות, תוך בחינת סטיסטיקת הפשיעה הכלליים באירופה וצפון אמריקה, זאת ביחס לנותנים בעניין הגשת כתבי אישום ושיעורי הדיווח על “פשעים”. בנוסף, מאחר ויש דין טוען כי “פשעים אידאולוגים” אינם נכללים בשיעורי הפשיעה הכללים, אנו משתמשים בנתונים על פשעי שנאה (שהם סוג של פשע אידאולוגי) כדי להשוות את הנתונים באופן ספציפי.[ii]  מאחר וקשה מאוד לאתר נתונים על שכיחות הרשעות במקרים של פשעי שנאה, אנו נתייחס במהלך הדוח לנתונים שמציג OSCE Hate Crime בדבר שיעור הגשת כתבי אישום במטרה להשוות את נתוני ‘יש דין’ לנתונים במדינות רלוונטיות אחרות. [iii]

ניתוח

פשעים אידאולוגים

כפי שהוזכר לעיל, ‘יש דין’ רואה בכל חקירת פשע שינאה שלא הסתיימה בכתב אישום ככישלון, תוך קביעה כי “תיקים הנסגרים בעילת “עבריין לא נודע”, “מחוסר בראיות מספקות”, ותיקים שנסגרים בעילת ״היעדר אשמה פלילית” נחשבים לכשל חקירתי מצד ישראל. בנוסף, טוען הארגון שהמשטרה “נכשלת” באופן מכוון באיסוף ראיות בתיקים מסויימים מתוך מדיניות מפלה. ‘יש דין’ אינו מכיר באפשרות שהמשטרה פשוט לא הייתה מסוגלת לאסוף ראיות מספקות, דבר שסביר שיקרה ממגוון סיבות.

בתוך כך, בדוח מ-2017, יש דין טוען כי מתוך 289 מקרים של “פשעים אידאולוגים” שהתרחשו בשנים 2013-2016 בגדה המערבית, רק 20 מקרים הובילו לכתבי אישום נגד העבריינים (8.2% מהתיקים), 225 תיקים נסגרו עם תום החקירה ללא הגשת כתב אישום (77%), והמשטרה “נכשלה” בחקירת 183 תיקים (75.3%)[iv]. דוח של יש דין מ-2015 מצביע על נתונים דומים, בטענה שב-84.9% מתיקי החקירה המשטרה נכשלת בחקירת תלונות על עבריינות אידאולוגית של אזרחים ישראלים נגד פלסטינים בגדה המערבית, ו”שרק 7.3% מהתלונות בדבר עבריינות אידאולוגית נגד פלסטינים מסתיימים בכתב אישום.”[v] בנוסף, טוען יש דין שנתוניו הינם דומים לאלו המוצגים על ידי ממשלת ישראל.

ברם, דו”ח של משרד המשפטים מיוני 2017 מציג נתונים שונים לחלוטין. על פי הדוח, מתוך 1,284 תיקים שנפתחו עקב טענות בדבר עבריינות אידאולוגית של אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים בגדה המערבית ושנחקרו על ידי משטרת ישראל בשנים 2013-2016, השיעור הממוצע להגשת כתבי האישום  הינו גבוה הרבה יותר ועומד על 22.5% ולמעשה רק עלה עם השנים (19% ב-2013, 16% ב-2014, 29.7% ב-2015, ו-38% ב-2016).[vi]

‘יש דין’ בהמשך טוען כי, “סביר להניח שהנתונים הארציים ביחס להגשת כתבי האישום בגין עבירות שבוצעו על רקע אידיאולוגי גבוהים בהרבה מזה הכללי, ומכאן שקיים פער בין השיעור במחוז ש״י לבין יתר המחוזות בישראל”.[vii] במילים אחרות, ‘יש דין’ טוען כי שיעור הגשת כתבי האישום במקרים של פשעים אידאולוגים צריך להיות גבוהה יותר מזה שבמקרי פשיעה כלליים. ואולם, הארגון אינו מפנה לחומרים מחקריים מתחום אכיפת הדין הפלילי התומכים בטענה זו ואף אינו מציע נתונים השוואתיים כלשהם. קביעתו זו של ‘יש דין’ משקפת חוסר יידע והבנת טבעה ומהותה של חקירת פשעים אידאולוגים. Ngo Monitor מראה כי אם משווים את הנתונים שמציג ‘יש דין’ למצב במדינות אחרות ניתן להיווכח שטענותיו והאשמותיו כלפי ישראל נעדרות כל בסיס. למעשה בישראל, שיעור ההעמדה לדין במקרים של פשעי שנאה ביחס לפשעים כללים עומד לחלוטין בסטנדרטים הבינלאומיים.

טבלה מס’ 1 משווה נתונים מעשר מדינות מערביות לאלו שמציג ‘יש דין’ כמו גם לאלו שמציג משרד המשפטים ביחס לגדה המערבית, תוך התמקדות בשיעור ההעמדה לדין במקרים של פשעי שנאה (המונח המקביל לזה שהמציא ארגון יש דין: “פשעים אידיאולוגים”) ובסך ההעמדה לדין במקרים של פשיעה כללית. בהקשר זה אף בחנו את “טווח השונות” בין שיעור ההעמדה לדין בפשיעה הכללית לבין   שיעור ההעמדה לדין במקרה של פשע השנאה כדי להבין האם יש הצדקה בטענת  של ‘יש דין’ לפיו יש לצפות ששיעור התביעות בפשעים אידאולוגים יהיה גבוה יותר מזה שבפשעים כלליים. הגרף השני מציג נתונים על פשעי שינאה באופן שמשווה בין המדינות.

טבלה מס’ 1: שכיחות הגשת תביעה במקרים של פשעי שינאה במדינות מערביות

מדינהשכיחות ההעמדה לדין במקרים של פשעי שינאה (Eurostat)
(Y)
שכיחות ההעמדה לדין במקרי פשיעה כללים
(X)
טווח השונות
(Y-X/Y*100)
קפריסין58.33%*-
פינלנד4.55%45.90%-90%
צרפת25.63%20.49%25%
יוון8.26%**-
לטביה11.11%27.18%-59%
הולנד2.30%19.35%-88%
פולין28.57%47.63%-40%
שבדיה6.23%9.59%-35%
שוויץ8.29%- -
בריטניה (אנגליה וולייס)28.58%39.54%-28%
הגדה המערבית7.30% (על פי נתוני "יש דין", 2015)15.9% (על פי דוח משטרת ישראל משנת 2015)*** [i]-46%
29.7% (משרד המשפטים הישראלי, 2015) [ii]86.8%

נתונים מתבססים על: OSCE/ODIHR, Eurostat

*קפריסין דווחה ל-Eurostat על שכיחות של למעלה מ-100,000 אנשים שמוגשת נגדם תביעה ועל פחות מ-10,000 מקרי פשיעה בסך הכל.

**קפריסין אינה מדווחת על שכיחות העמדה לדין במקרי פשיעה כלליים.

***יש דין לא מספק נתונים על הגשת כתבי אישום במקרי פשיעה כלליים, לכן במקרה זה מוצגים הנתונים של ממשלת ישראל.

שכיחות העמדה לדין במקרים של פשעי שינאה במדינות מערביות*

*ביטוי גרפי לנתונים שהוצגו בטבלה מס’ 1 בנושא שכיחות העמדה לדין במקרים של פשעי שינאה.

הנתונים של ‘יש דין’ שונים באופן ניכר מהנתונים הרשמיים שמציגה מדינת ישראל. ואף על פי כן, גם אם ניקח את הנתונים שמציג הארגון ביחס לאחוז פשעי השנאה בישראל שמסתיימים בהעמדה לדין ומשווים אותם למצב באירופה, רואים שהמצב בישראל בסך הכל נורמטיבי. הציון הנמוך שיש דין מעניק למדינת ישראל, לפיו רק “7.3% מהתלונות ביחס ל”פשעים אידאולוגיים” נגד פלסטינים מסתיימים בכתבי אישום”, הוא עדיין גבוהה יותר מהסטטיסטיקה בהולנד, פינלנד, ושבדיה (ראו אחוז ההעמדה לדין במקרים של פשעי שינאה בטבלה 1). לפיכך, האשמות של יש דין בדבר “מחדלים” ו-“אפליה” הן חסרות בסיס.

באופן דומה, ‘יש דין’ טוען כי בשנת 2015 מחוז ש”י של משטרת ישראל (האחראי על יהודה ושומרון) פתח 280 תיקי חקירה בגין חשדות לפשעים לאומניים שבוצעו על ידי אזרחים ישראלים, שהובילו ל-59 כתבי אישום, כאשר “רק בארבעה” מהמקרים קורבן העבירה היה פלסטיני.[i] ‘יש דין’ טוען כי תלונות הפלסטינים על פשעים המבוצעים נגדם מהוות רק 6.8% מסך כל המקרים המובילים לכתבי אישום. בהתבסס על כך, יש דין טוען כי “העובדה שרשויות אכיפת החוק מצליחות להעמיד חשודים לדין בגין “פשעים לאומניים” כאשר הקורבנות אינם פלסטינים מוכיחה כי הנתונים הללו אינם מקריים, אלא הם תוצאה של מדיניות מכוונת“.[ii]

אולם, גם בנושא זה, משרד המשפטים הישראלי מציג נתונים שונים לחלוטין. על פי דוח שפרסם משרד המשפטים במאי 2016, מתוך  279 מקרים שנחקרו ב-2015, 40 תיקים נפתחו על בסיס תלונות שהוגשו על ידי פלסטינים. מתוך זה, הוגשו 9 כתבי אישום המהווים 22.5% מהמקרים.[iii] מכאן רואים, ששיעור ההעמדה לדין על בסיס תלונות של פלסטינים גבוה הרבה יותר תיקיםממה שהארגון מציג.

בנוסף, ‘יש דין’ משווה בין נתוני התלונות על מקרי פשע בישראל לאלו שבמדינות אחרות. בדף הנתונים מאוקטובר 2015 הארגון טוען כי, “בתקופה שמראשית 2013 עד אוגוסט 2015, מתוך 377 מקרים מתועדים של פשעים אידאולוגיים, בהם אזרחים ישראלים נחשדו בפגיעה בפלסטינים וברכושם, ב-219 מהמקרים, המהווים 58%, הקורבנות הגישו תלונה למשטרה.” מסתבר ש-33% מהקורבנות החליטו שלא להגיש תלונה למשטרה במהלך תקופה זו.[iv] ‘יש דין’ טוען כי נתונים אלו כ”מדאיגים ביותר”.

אולם, אם משווים, למשל, לנתונים בבריטניה, רואים כי אפילו הנתונים שמציג יש דין גבוהים למדי. נתונים שנאספו ב”דו”ח פשיעה” באנגליה ווויילס בשנים 2012-2013 ובשנים 2014-2015 מראים כי רק 48% מפשעי השינאה דווחו למשטרה.[v] פשעי שינאה בקנדה דווחו באחוז נמוך אף יותר של 33% בלבד. מההשוואה הזו רואים כי בגדה המערבית הסבירות שפשע אידאולוגי ידווח לרשויות יותר גבוהה מזו שבארה”ב, אנגליה, וויילס או קנדה.

טבלה מס’ 2: שכיחות הדווח על מקרים של פשעי שינאה/פשעים אידאולוגים

מדינה שכיחות הדווח במקרי פשיעה כללייםשכיחות הדווח במקרים של פשעי שינאה
אוסטרליה
(2014-15) [i]
54.7%-
קנדה
(2014) [ii]
31%33%
דנמרק
(2014) [iii]
42%-
ניו זילנד
(2013)[iv]
31%-
דרום אפריקה
(2013-14)[v]
36%-
שבדיה
(2014) [vi]
26%-
בריטניה – אנגליה וולייס
(2012-15) [vii]
40%48%
האו"ם
(2014-15) [viii]
53%-
ארה"ב
(2014) [ix]
40%34%
ישראל
(2014) [x]
40%-
הגדה המערבית
(2012)[xi]
43%58%
ממוצע39.70%-

למרות זאת, מדף הנתונים של יש דין מ-2017 הארגון מסיק כי “היחידה לחקירת פשעים לאומניים שהוקמה במחוז ש”י במשטרה ב-2013 למען היעד המוצהר להגן על האוכלוסיה הפלסטינית מפני פשעים לאומניים , לא הובילה לכל עלייה שהיא בפיענוח תיקים מסוג זה”. טיעון זה משקף לדבריהם “מגמה של כישלון מכוון בחקירת פשעים אידאולוגיים המבוצעים נגד פלסטינים”. מנגד, אם משווים את הנתונים של יש דין עם אלו של מדינת ישראל ומדינות מערביות אחרות, כפי שעשינו מעלה, התנהלותה של ישראל נורמטיבית לחלוטין. לפיכך, קביעתו של יש דין שזה משקף “כישלון” היא שקרית. העובדה כי מדיניות הממשלה והמנגנונים שהוקמה לטייב את החקירות נענות בטענות חסורות בסיס והאשמות גורפות מצביעות, לכאורה, על כך שטענותיו של יש דין נשענות על מניע פוליטי ומטרתן אינה להציע פתרון קונסטרוקטיבי כלשהוא.

קשיים מובנים בתהליך חקירת פשעי שינאה בגדה המערבית

ההאשמה בדבר “כישלון מתמשך” משקפת למעשה חוסר הבנה בסיסית ביחס לאופן ההתנהלות של חקירות פליליות והעמדה לדין. חוסר ההבנה מתבטאת בכך שהארגון אינו מבין כיצד אילוצים משפטיים והסדרים בטחוניים עם הרשות הפלסטינית משפיעים על תהליכי חקירה אלו.

בדוח מאפריל 2016, משרד המשפטים הישראלי פרט מספר אתגרים המקשים על תהליך סריקת זירת הפשע, איסוף ראיות, גביית עדויות הנוכחים בזמן האירוע, ברמה כזו שיהיו קבילים בבית המשפט במקרים של פשעים המבוצעים בגדה המערבית הנופלים תחת אחריותה של ישראל. לדוגמא, כניסה של צה”ל או משטרת ישראל לשטחA או B בגדה המערבית מצריכה תיאום בטחוני עם הרשות הפלסטינית וליווי צבאי. לעתים, קשה להיכנס לאיזור ספציפי בנקודת זמן מסויימת בגלל הפגנות אלימות או סיכונים בטחוניים אחרים. מעבר לכך, תלונות רבות מוגשות זמן רב אחרי ביצוע העבירה לכאורה, דבר המקשה על איסוף ראיות פורנזיות. במקרים מסויימים, קיים גם חוסר רצון מצד הקורבנות והעדים בשטח לשתף פעולה עם משטרת ישראל, מה שמקשה עוד יותר על תהליך החקירה.

דוח פשעי השנאה לשנים 2015-2016 באנגליה ובויילס מראה כי האתגרים איתם מתמודדות הרשויות בישראל בחקירת פשעים אידאולוגיים אינם חריגים. אחד הגורמים שנבחנים שם הוא אלמנט הזמן בחקירה, ולפי הממצאים בדוח ממוצע מספר הימים הנדרשים כדי להגיע לפריצת דרך כלשהיא בחקירת פשע שנאה, כולל פעולת הצתה או נזק כלשהוא שנגרם כתוצאה מאירוע כזה הוא 27 יום, לעומת 14 יום הדרושים בבמוצע לפתרון מקרי הצתה או גרימת נזק כלשהוא שלא מסווגים כפשע שנאה. תמונה זהה מתקבלת במקרים של תקיפה אלימה כלפי בני אדם: במקרים של פשעי שנאה, מספר הימים בממוצע שדרוש לפיענוח האירוע הוא 33 ימים, בעוד שרק 25 ימים דרושים בממוצע לפתרון אירוע אלימות שלא מסווג כפשע שנאה. מכאן אפשר להבין שבפיענוח אירועים של פשעי שינאה, באשר הם, ישנם אתגרים ייחודים נוספים.

חשוב לציין כי כאשר מתקבלת החלטה בדבר העמדה לדין, התביעה הישראלית צריכה להיות משוכנעת שיש “יסוד סביר להרשעה” וגם שיש עניין לציבור בהעמדה לדין. הסטנדרט הזה זהה לחלוטין לסטנדט הנהוג בבריטניה ואף גבוה יותר מסטנדרט ה-“probable cause” הנהוג במצבים של העמדה לדין כתוצאה מהחלטת “grand jury” בארה”ב. מערכת המשפט הפלילי הישראלית, באופן דומה למערכת המשפט במדינות מערביות אחרות, לא רואה כל תועלת בהשארת תיקי חקירה פתוחים, גם במצבים בהם הסיכוי לזהות את החשודים הוא נמוך למדי או במקרים בהם יהיה ניתן לקבל ראיות נוספות במועד מאוחר יותר, שיאפשרו הגשת כתב אישום.

סיכום

כפי שרואים מהניתוח, ‘יש דין’ משתמשים בסטטיסטיקה בלתי מבוססת בדבר ל”פשעים אידאולוגים” כדי להטיח האשמות לא מוצדקות כלפי ישראל. אם משווים את הנתונים בישראל ביחס לשיעור ההעמדה לדין ושכיחות הדווח על אירועי פשיעה למצב במדינות מערביות אחרות, רואים שהמצב בישראל הוא בגדר הנורמה.

בהתבסס על הנתונים לעיל, אנו קוראים ל’יש דין’ לפרסם דף נתונים מעודכן החושף את מקורות הנתונים שלו ושמסביר תחילה מדוע הנתונים המופיעים שונים לחלוטין מאלו הרשמיים שמציג משרד המשפטים; המגדיר את המונחים “פשעים אידאולוגים” ו-“כישלון בחקירה” (investigative failures) באופן שעולה בקנה אחד עם הטרמינולוגיה המשפטית המקובלת בעולם; החוזר בו מהטענות ל”כישלון”, בהינתן העובדה שישראל פועלת לפי הנורמה הבינלאומית. עד אז, אנו סבורים כי אין להתייחס לנתונים שמציג הארגון כמהימנים או אמינים. בנוסף, אנו קוראים למדינות האירופאיות המממנות ארגון לשקול את השלכות הממצאים של דוח זה.

[i] https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2017+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7/YeshDin+-+Data+3.17++-+English.pdf

[ii] https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2017+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7/YeshDin+-+Data+3.17++-+English.pdf

[iii]http://www.justice.gov.il/Units/InternationalAgreements/HumanRightsAndForeignRelations/Faq/IsraelsInvestigationandProsecutionofIdeologicallyMotivatedOffencesAgainstPalestiniansWestBank-31.5.16.pdf

[iv] http://files.yesh-din.org/userfiles/Datasheet_English_Oct%202015.pdf

[v] http://www.report-it.org.uk/files/ho_hate_crime_statistics_201415.pdf: 40% of total crimes were reported to police in England and Wales.

s://www.dhs.gov/sites/default/files/publications/Los Angeles Framework_1.pdf

[ii] https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/+%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7+%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2012/%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7+%D7%9E%D7%A8%D7%A52012++EN.pdf

[iii] http://hatecrime.osce.org/

[iv] https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2017+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7/YeshDin+-+Data+3.17++-+English.pdf

[v] http://files.yesh-din.org/userfiles/Datasheet_English_Oct%202015.pdf

[vi]http://www.justice.gov.il/Units/InternationalAgreements/HumanRightsAndForeignRelations/Faq/IsraelsInvestigationandProsecutionofIdeologicallyMotivatedOffencesAgainstPalestiniansWestBank-31.5.16.pdf

[vii] https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/+%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7+%D7%9E%D7%A8%D7%A5+2012/%D7%93%D7%A3+%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A7+%D7%9E%D7%A8%D7%A52012++EN.pdf