ממשלות האיחוד האירופי ומדינות אירופה מממנות בשנים האחרונות ארגונים פלסטינים הטוענים לקידום תרבות ואמנות. בשנת 2017 האיחוד האירופי העביר תקציב בסך 400 אלף אירו על מנת לתמוך “בפעילות התרבותית האירופית-פלסטינית”.

מחקר וניתוח של מימון זה מלמד כי רבים מארגונים אלו משתמשים בפעילויות תרבותיות לצרכי אינדוקטרינציה לילדים ולנוער, המעודדות אלימות במסגרת ההתנגדות לישראל. ברוב המקרים לא מוצגת ה”התנגדות התרבותית” כחלופה לא אלימה, אלא כ”כלי במאבק השחרור”. כפי שתואר על ידי אחד הארגונים: “התנגדות תרבותית…אינה מהווה תחליף לכל צורה אחרת של התנגדות; אלא כהשלמה…”. כלומר, התנגדות תרבותית פירושה שימוש באמנות ככלי להסתה, ליבוי שנאה ותמיכה בטרור. לפיכך, ארגונים המקדמים התנגדות תרבותית פועלים למעשה בניגוד מוחלט לקווי המדיניות של האיחוד האירופי ולערכים שהוא מתיימר לקדם באזור.

אסטרטגיית יחסי החוץ של האיחוד האירופי בנושאי תרבות

האיחוד האירופי רואה בדיאלוג בין-תרבותי דרך “לתרום להתמודדות עם אתגרים גלובליים מרכזיים – כגון מניעת סכסוכים ופתרונם… כנגד הקיצוניות האלימה” וכחלק מחובת האיחוד האירופי “לקדם גישה סובלנית ופלורליסטית ליחסי תרבות בין-לאומיים”. עם זאת, בהקשר הפלסטיני, פעילויות תרבותיות הממומנות על ידי האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, פוגעות לעתים קרובות ביעדים אלו.

הנציבות האירופית (EC) השקיעה מאמצים רבים בפיתוח “גישה אסטרטגית לתרבות ביחסי החוץ של האיחוד האירופי”, והשיקה בשנת 2003 פעולת הכנה הכוללת “תהליך מיפוי וייעוץ נרחב”, המכסה 54 מדינות.

דו”ח אירופי שנכתב בהקשר הפלסטיני מסכם כי “על האיחוד האירופי לשים לב לעובדה שהפעילות האירופית בפלסטין (בתחומי התרבות והאמנות) מתרחשת בהקשר שאינו מתיישב באופן מלא עם ערכים אירופיים כמו בניית שלום, שוויון מגדרי, דמוקרטיה וזכויות אדם “(ההדגשות לא במקור).

מסקנה זו, מבוססת על ההנחה כי ערכי האיחוד האירופי מציגים “מכשולים” עבור החברה האזרחית הפלסטינית, על אף ש”הארגונים הלא ממשלתיים הפלסטיניים תלויים כמעט אך ורק בתמיכה כספית זרה”. “הם [הפלסטינים] אף אמרו שהם חשים מאוימים: “אתם רוצים שניראה בדיוק כמוכם’ או ‘אנחנו צריכים לפלרטט עם האיחוד האירופי כדי לקבל את הכסף שלכם'”, והוסיף כי “הפלסטינים יסרבו לשתף פעולה עם ישראלים ואף יתנגדו, אם האיחוד האירופי ינסה לאלץ אותם לעשות זאת“.

הדו”ח מציין עוד כי הרשות הפלסטינית רואה בתרבות כלי חשוב במאבק וכי “הפעילות התרבותית בתוך השטחים הפלסטיניים והקשרים התרבותיים עם העולם החיצון מאוד פוליטיים“. הדו”ח מודה כי “השטחים הפלסטיניים נראים כמעין מעבדה להשפעה החיובית והשלילית של התרבות – התרבות ככוח המחזק את ההעצמה האישית ויוזם דיאלוג, אך במקביל התרבות היא צינור ליצירה והפצה של דימויים חדשים של עוינות…“(ההדגשה לא במקור).

נראה כי ממצאים אלה לא נלקחו בחשבון בהחלטות המימון של האיחוד האירופי. למרות שמספר ארגונים פלסטינים קיבלו מימון בשנת 2014 “על מנת להגביר את המודעות הציבורית לערכי הליבה של האיחוד האירופי”, כפי שמפורט להלן, סדר היום ופעילות ארגונים אלו רחוקים מן הפרשנות המתירנית ביותר של ערכים אלו.

דוגמאות לניצול המימון האירופי על ידי ארגוני תרבות פלסטינים

לקריאת הדו”ח המלא ודוגמאות נוספות לחצו כאן