טענות משפטיות וטענות לגבי מספרי הרוגים במהלך מבצע צוק איתן

ארגון בצלם הוא שחקן מרכזי בפרסום האשמות בדבר נפגעים אזרחים במהלך מבצע צוק איתן. בצלם מפרסם מידע “ראשוני”, אך לעיתים קרובות מידע זה הוא בלתי ניתן לאימות ומבוסס באופן בלעדי על מקורות פלסטינים מעזה אשר נשלטת על ידי החמאס. כארגון הישראלי היחיד ב”קבוצת ההגנה” של ארגון האו”ם לתיאום עניינים הומניטאריים (UNOCHA), בצלם זוכה למראית העין של אמינות בטענותיו בדבר נפגעים, אשר מפורסמות על ידי אונר”א ועל ידי OCHA, וממוחזרות בתורן על ידי עיתונאים, פוליטיקאים, מנהיגים ואחרים.

חוסר במקורות עצמאיים

  • המקור העיקרי למספרי ההרוגים הוא משרד הבריאות של החמאס בעזה.
  • קבוצת ההגנה של OCHA מורכבת משלושה ארגונים לא-ממשלתיים: בצלם, מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם, והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR). OCHA פועל “כמנגנון התיאום ההומניטארי”, ה”מרכז” ומפיץ את המידע.
  • הנתונים על מספרי הרוגים שבצלם מפיק בשביל “קבוצת ההגנה” ובקמפיינים התקשורתיים שלו, חסרי מקורות מידע עצמאיים בעזה. כארגון ישראלי, בצלם אינו יכול לשלוח אנשים כדי לאמת את המידע במהלך מבצעים בעצימות גבוהה ובמיוחד תוך כדי לחימה. מקור המידע העצמאי היחיד של הארגון הוא ראיונות טלפוניים עם תושבי עזה (ראו פרטים להלן), אשר לא ניתן לאמת את דבריהם באופן בלתי-תלוי.
  • במקביל, בצלם חוזר על טענות הארגונים הפלסטינים אל-מיזאן והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם, אשר יושבים בעזה, ופועלים לאור סדר היום של החמאס:
    • שני הארגונים טוענים כי הם מבחינים בין לוחמים לאזרחים על ידי ביקורים בבתי חולים וחדרי מתים בעזה. במידה ואין מידע חד-משמעי (כלומר נפגע שהגיע עם נשק עליו), הארגונים טוענים כי הם מתשאלים בני משפחה וארגוני טרור (חמאס, ג’יהאד אסלאמי וכדו’) לגבי השתייכות הנפגע לארגון.
    • ארגונים אלה לא עורכים בדיקות רקע. כאשר השמות נבדקו על ידי מרכז המידע לחקר המודיעין והטרור בישראל, נמצא כי נפגעים רבים הם מחבלים.
    • במהלך מבצע צוק איתן התקבלו דיווחים על נפגעים בעזה מרקטות של ארגוני הטרור, בהן כאלה שפגעו בבית חולים ובגן משחקים. אזרחים נוספים בעזה נהרגו על ידי חמאס כאשר מריבה פרצה בתור לחלוקת מזון, והתקשורת הפלסטינית דיווחה על “יותר מ-30 משתפי פעולה לכאורה עם ישראל” אשר הוצאו להורג על ידי חמאס. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם ואל-מיזאן אינם מציינים את אירועים אלה ולא ברור אם הם כוללים אותם כאזרחים אשר “נהרגו בידי ישראל”. (ערוץ 10 גם דיווח כי חמאס הרג תושבים אשר הפגינו נגד המלחמה.)
    • חוסר האמינות של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם ושל אל-מיזאן מתבטא בסדר היום הפוליטי שלהם, כולל האשמות כי צה”ל (“כוחות הכיבוש הישראליים”) אחראי ל”טבח”, “פשעי מלחמה” והתקפות “בלתי מידתיות” ו-“נפשעות” נגד אזרחים. האשמותיהם היוו מרכיב מרכזי בדו”ח גולדסטון משנת 2009. במהלך מבצע עופרת יצוקה טענות המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בדבר מספר הנפגעים היו דומות מאוד לאלו של חמאס (באמצעות משרד הבריאות בעזה), שמאוחר יותר הוכחו כחסרות יסוד. הארגון טען אז כי בין ההרוגים היו “1,167 אזרחים (82.2%) ו-252 פעילי התנגדות (17.8%)”, אך למעשה יותר ממחצית ההרוגים השתתפו בלחימה.
    • ארגונים אלו אינם מגנים את החמאס על כך שהוא משתמש באזרחים כמגנים אנושיים באמצעות הצבת מתקנים ואמצעי לחימה בקרבת אזרחים. בפברואר 2012, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם טען כי “מטוס קרב שיגר טיל לעבר אתר אימונים של גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, ברחוב יפו…ההפצצה גרמה לנזק למבנים שכנים, במיוחד לבית הספר היסודי של חללי עזה הקדושים”. שני הארגונים גם נמנעים מלגנות את הירי חסר ההבחנה נגד אזרחים ישראלים, ומכנים אותו “פעילות צבאית”.
    • המרכז הפלסטיני לזכויות אדם ואל-מיזאן מובילים את “הלוחמה המשפטית” נגד ישראל באירופה ובאמצעות בית הדין הפלילי הבינלאומי.
    • פעילויות אלה, כולל תפקידו של בצלם, נתמכים על ידי מועצת הפליטים הנורווגית. “כחלק מקבוצת ההגנה, מועצת הפליטים הנורווגית מובילה כח משימה משפטי בגדה המערבית ובעזה. היא מחברת ארגונים משפטיים מקומיים יחד עם בעלי עניין בינלאומיים על בסיס חודשי כדי לחלוק מידע משפטי ולתאם סיוע משפטי, מחקר ובקרה אחר בתי המשפט”. (מועצת הפליטים הנורווגית ומממניה – האיחוד האירופי ובריטניה, פועלים באופן חסוי. בקשות לפרטים נוספים במסגרת חוק חופש המידע נדחו).
  • תפקידו של בצלם הוא לאמת את טענות שני הארגונים הפלסטינים, באמצעות מסגרת האו”ם, ו”קבוצת ההגנה”, אך אין הוא מסוגל לוודא באופן עצמאי את הנתונים. כארגון ישראלי בעל קשרים נרחבים בתקשורת הבינלאומית ובמעגלים הדיפלומטיים, בצלם נותן לגיטימציה ומחזק את הטענות המוטות וחסרות הבסיס של OCHA, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, אל-מיזאן, ומשרד הבריאות הפלסטיני

ניתוח הצהרות בצלם

  • ב-14 ביולי 2014 מנכ”ל בצלם חגי אלעד טען כי בצלם מפרסם “הצהרות חד משמעיות בהתאם למידע אותו אספנו”. הפרסומים כללו נתונים לא מאומתים לגבי נפגעים אזרחים, טענות סובייקטיביות לגבי פעולות “בלתי חוקיות” של צה”ל (אשר לארגון אין את המומחיות הנחוצה), ועדויות לא מאומתות (אשר אינן רלבנטיות בבחינת הממד המשפטי של הנושא).
  • ב-27 ביולי, בצלם פרסם הודעה “על עדויות בזמן מבצע ‘צוק איתן'”, בו הארגון מציין כי “המידע בפרסום זה מבוסס על עדויות שנגבו באמצעות הטלפון. בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים”.
  • בקמפיין נוסף העוסק במספר הנפגעים, בצלם יצר מודעה עם שמות ילדים שלכאורה נהרגו בעזה, במטרה לשדר אותה בקול ישראל. רשות השידור דחתה את המודעה בשל הפוליטיזציה שלה. בצלם פרסם את המודעה בפייסבוק ועתר לבית המשפט העליון כדי שזה יכריח את רשות השידור לשדר את המודעה. אירוע זה דווח בהרחבה בתקשורת בישראל ושימש בסיס לקמפיינים נוספים נגד ישראל.