נושאים:אנטישמיות וארגונים לא-ממשלתיים
ארגונים רבים הטוענים לקידום זכויות אדם ואג׳נדה הומניטארית משתמשים ברטוריקה ובדימויים אנטישמיים במאבקם נגד העם היהודי ונגד זכות קיומה של מדינת ישראל.
מבוא
ארגונים לא-ממשלתיים רבים טוענים כי הם מקדמים זכויות אדם ומטרות הומניטאריות בהקשר של הסכסוך הערבי-ישראלי נוטים להשתמש ברטוריקה אנטישמיות ובדימויים המכפישים את העם היהודי ואת מדינת ישראל. “אנטישמיות חדשה” זו באה לידי ביטוי בקמפיינים פוליטיים של ארגונים ברוח ועידת דרבן 2001, כולל קמפיין ה-BDS והתקפות משפטיות (“לוחמה משפטית”) כנגד בכירים ישראלים וחברות העושות עסקים עם ישראל.
בניגוד לטענות הארגונים כי הם עוסקים ב”ביקורת לגיטימית” על ישראל, הרטוריקה, הפרסומים והפעילויות שלהם מפרים את הסטנדרטים המקובלים של השיח הלגיטימי, לרבות ההגדרה לאנטישמיות של מחלקת המדינה האמריקאית. עם זאת, למרות ההוכחות הרבות לאנטישמיות מטעם ארגונים אלו, מספר ממשלות ממשיכות לממן אותם, בטענה החוזרת ונשנית שהמימון מיועד ל”פרויקטים” מסוימים אשר אינם קשורים לאג’נדה הכוללת של הארגון או לביטויי האנטישמיות מצידו. עם זאת, המימון מסייע לפעילות הכוללת של הארגונים, והמממנים חולקים את האחריות הציבורית לכך.
באמצעות מימון ארגונים העוסקים בפעילות אנטישמית או מתבטאים באופן אנטישמי, הממשלות מפגינות מוסר כפול בוטה: גילויי שנאה כלפי יהודים נסבלים בצורה שלא תעלה על הדעת כלפי כל קבוצה אתנית, גזעית או דתית אחרת. יתרה מזאת, לעתים קרובות נשללת הזכות מישראלים ומהיהודים המותקפים להגדיר מה נחשב אפליה כנגדם.
אסטרטגיית דרבן
בחודש ספטמבר 2001, נערכה וועידת האו”ם נגד הגזענות בדרבן, דרום אפריקה. בוועידה התקיימו שלושה מפגשים מקבילים: פורום דיפלומטי רשמי, “פסגה לבני נוער”, וכן פורום רחב מאוד של ארגונים לא-ממשלתיים. על פי הערכות, בפורום זה השתתפו 7,000 נציגים מלמעלה מ-1,500 ארגונים לא-ממשלתיים. פורום זה התאפשר על ידי תרומות של קרן פורד ושל ממשלות שונות.
האווירה והרטוריקה בפורום הארגונים היו רוויות שנאה לישראל וליהודים. ישראל הואשמה בביצוע “שואה”, חיילים ישראליים תוארו כנאצים, וחולקו קריקטורות ותמונות אנטישמיות. ההצהרה המסכמת של הפורום כללה גינוי של ה”פשעים גזעניים נגד האנושות הכוללים טיהור אתני, מעשי ג’נוסייד” על ידי ישראל. המסמך קרא ל”מדיניות של בידוד מלא ומוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד… החובה להטלת סנקציות, אמברגו מקיף וניתוק מוחלט של כל הקשרים (הדיפלומטים, כלכליים, חברתיים, סיוע, שיתופי פעולה צבאי, ואימונים) בין כל המדינות ובין ישראל”. המסמך גם קרא ל”גינויין של אותן המדינות אשר (כך במקור) מסייעות ל’מדינת האפרטהייד הישראלית’ לבצע פשעים גזעניים נגד האנושות כולל טיהור אתני,ורצח עם”.
תוכנית זו של מלחמה פוליטית, הנקראה גם “אסטרטגיית דרבן”, משקפת תמורה חדשה במלחמה נגד ישראל – מעבר מניסיונות להשמיד את ישראל באמצעות כוח צבאי וטרור, למלחמה פוליטית של “עוצמה רכה” שמטרתה למחוק את ישראל על ידי אמצעים “בלתי אלימים”.