הצהרת תובעת בית הדין הבינ”ל הפלילי בהאג פאטו בנסודה, כי בכוונתה לשקול תביעה של קציני צה”ל על פשעי מלחמה, מבוססת על שתי הנחות: א. ישראל מבצעת פשעי מלחמה; ב. אי אפשר לתת אמון במערכת המשפט של ישראל שתטפל בנושא.

שתי הנחות אלו שאומצו על ידיה, הן פרי עמל קמפיין בינלאומי נרחב המנוהל על ידי רשת של ארגונים ועמותות בישראל (ובראשם עמותת בצלם), וברשות הפלשתינית, הממומנים באמצעות תרומות ממדינות אירופה.
כך, למשל, בהסכם מענק של בצלם עם ממשלת הולנד על סך 250 אלף יורו מופיע סעיף העוסק “בבית המשפט העליון ונישול קהילות”, המתאר פעילות המתוכננת “למחצית השנייה של 2018”, ובמסגרתה בצלם, “יפיק דו”ח על תפקידו של ביהמ”ש העליון בנישול קהילות פלשתיניות”.

כפי שנאמר שם, “בצלם מתייחס לבית המשפט העליון כאל המכניזם המרכזי המאפשר את הכיבוש המתמשך ואת הפרת זכויות האדם על ידי מתן לגיטימציה חוקית למדיניותה של ישראל”.
בצלם קיבל בשנת 2019 מענק על סך 87 אלף שקלים מארגון דיאקוניה השבדי לטובת “בחינת פסקי דין של בתי המשפט בנוגע לפגיעה בזכויות אדם של פלשתינים” וב־2018 קיבל 70 אלף שקלים לפרויקט “פסיקת בג”ץ בנוגע להריסות בתים”.
בבדיקה שערך ארגון NGO MONITOR עולה כי בחלק מהמקרים מגדירות המדינות המממנות כי המימון ניתן במפורש לפעולה מול בית הדין הבינלאומי בהאג.
לסיפור המלא ב’ישראל היום‘