ואז, בעיצומה של תפילת מוסף באחד מבתי הכנסת בארץ, לאחר שהחזן יצא ביחד עם הכהן הגדול מקודש הקודשים, ביקש: "ובכן כמו ששמעת תפילת כהן גדול בהיכל, כמו כן מפינו תשמע ותושיע". כאן באה שורה ארוכה של ברכות שתחילתן במילה "שנה" (שנת אורה, שנת ברכה…).

האות ת’ היא הארוכה ביותר: שנה שתוליכנו בה קוממיות בארצנו, שנה שתכתבנו לחיים טובים, שנה שתמנע בה המגיפה, שנה שלא תפיל אישה פרי בטנה וכו’. כאן הסתיימה רשימת הבקשות הכתובה בסידור, אבל להפתעתנו התמלטה מפי החזן באופן ספונטני בקשה נוספת שלא מן המניין, אף היא באות ת’: "שנה שתחסל בה את אחמדינג’אד", וכל הקהל, אף הוא באופן ספונטני, ענה אמן בכוונה רבה.

לא בדיוק פוליטיקלי קורקט לבקש חיסולו של מישהו, גם לא צורר יהודים מדופלם כנשיא איראן, ובטח שלא בתפילה. אבל זה קסמו של קהל עמלים המבקש על נפשו בתפילה, הוא לא חושב במונחים של נאומים באו"ם או בהקשר של יחסים דיפלומטיים עם אומות העולם.

גם המהלכים הדיפלומטיים האחרונים של ישראל אינם עוקבים אחר נתיבי הפוליטיקלי קורקט שהכתיבה עד כה הדיפלומטיה הישראלית הרופסת.

משרד החוץ הישראלי משדר להפתעתנו קו תקיף, לא מתנצל, של מדינת ישראל, המבקש לחשוף את צביעותן של מדינות בעולם המנפקות חדשות לבקרים ביקורות קטלניות כלפי ישראל, אבל מן העבר השני מאמצות ארגונים טרוריסטיים במסווה של לוחמי חופש ומשלמות במטבע קשה של חנופה כלפי האיסלאמו?פשיזם העולמי.

אתמול התבשרנו על מתיחות חריפה בפגישתו של ליברמן – שהפיח רוח שונה ורעננה במסדרונות העבשים והמשעממים של משרד החוץ הישראלי – עם שר החוץ הנורבגי.

נכון שלנורבגיה יש מסורת ארוכה של מלחמה על זכויות אדם. אבל כמו ביחס לגילויים המביכים על ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, שאמנם נוסד לפני 30 שנה כדי להגן על מסורבים פוליטיים במשטרים רודניים אבל עם הזמן התנוון והפך ללובי פוליטי העושה שימוש בזכויות האדם ובמשפט הבינלאומי כדי לקדם אג’נדה, בעיקר אנטי?ישראלית – כך גם נורבגיה המשוחחת בגלוי עם ארגון החמאס; נציגיה ישבו במליאת עצרת האו"ם בעת נאומו של אחמדינג’אד, והיא הכריזה על שנה לזכרו של הסופר קנוט המסון, סופר מצוין אבל אנטישמי גדול ופרו?נאצי.

כל אדם משכיל מכיר את ההבדל בין אישיותו האנטישמיות של סופר או מלחין לבין יצירתו הטובה. במובן זה, גם בנורבגיה מתנהל ויכוח באשר להמסון, דווקא בשל עברו הפרו?נאצי. אפילו מכתב ההספד שהמסון כתב על אדולף היטלר פורסם שם במסגרת החגיגות לסופר. וכבר לימדונו חכמים לשמוע האמת ממי שאמרה, בלי קשר לדעותיו, גם אם הוא רשע כבלעם.

המתקפה על נורבגיה ביקשה לעקוץ את המדינה הסקנדינבית בכמה חזיתות ולחשוף את מדיניות המוסר הכפול כלפי ישראל. לצורך זה, הזדהותה של נורבגיה עם סופר פרו?נאצי ראויה למתקפה, לא כדי שנורבגיה תחזור בה; דווקא להפך, כדי שבפומבי יידון הקשר בין המדינה הסקנדינבית האנינה לבין המשמעות הבעייתית של התנהלותה הקשה כלפי ישראל ומדיניותה הסובלנית והמתחשבת כלפי ארגוני טרור.

יש לקוות שסנוניות ההסברה האחרונות יתרחבו וייהפכו למדיניות קבועה. כדאי, למשל, לעבוד עם ארגונים ישראליים ובינלאומיים טובים דוגמת NGO Monitor, שחשפו לא מעט שקרים בקרב ארגונים אנטי-ישראליים. המחקר שלהם זמין ומשפיע ועשוי להמשיך את הרוח המדינית המרעננת הנושבת (עדיין) חלש מדי במשרד החוץ הישראלי.